אלי בתחילה ההוא גברא לדון בזה יחידי, עכ”ז בקשתי לצרף עמי לרום מעלת חברי בית הדין נר”ו לקבץ לחברים לא לשם חנופה ח”ו, כי אם לשם שמים להוציא הדין לאמיתו. וזה תורף המעשה דאתיא לידן, באחד המוחזק לשומר תורה ומצות קלה כבחמורה, שבא לטהר את שמו בבית הדין אחרי שהורשע בפלילים , שהתעסק עם קטן אחד במ”ח עיין סנהדרין דף סו ע”ב וברשב”ם בראשית פרק כד פסוק טז , ויען שהדבר הובהר רק בערכאות ובלתי אל המ’ן גימטריא בג”ץ עינינו , ונפשנו קצה בלח”ם ר”ת ל’ ימוד יהם, ח’וקיהם, מ’ שפטיהם הקלוקל, ומעולם לא הוברר האי מילתא בבי דינא כדת של תורה, ואף גם זאת דההוא גברא טעין לעיוות הדין ועוד, ויען שרבים הקמים עליו לכלותו , לבזותו ולירד לאומנתו, ושופכים את דמו ודם משפחתו, עתה נפשו לשאו’ל הגעתו , שכיון שעיקר פרנסתו ואומנתו , היא עם קטנים ונערים מבני עדתו, והוא גבר דלא יצלח רק לזאת מלאכתו, ועל כן שטוחה בקשתו, מבית הדין שיגלה דעתו, שיוכל לבא אל מנוחתו, ולא ימנעו ממנו פרנסתו. והאמת ניתנת להאמר, דבתחילה עלה במחשבה לפני, מה לנו ולצרה זו, להכניס ראשינו בדבר שכזה, ויונח הדבר לאחרים, ולבתי הדינים שעסקיהם בכך, אך ראיתי ונתון ליבי שהדבר הזה הוא בבחינת ‘במקום שאין אנשים השתדל להיות איש’ אבות פרק ב משנה ה, שעל פי הבירור בתי הדין שעוסקים בעניינים הללו , לא מוכנים לדון בדין זה לאחר שכבר הורשע בערכאות מטעמים הכמוסים עימם, על כן נערתי חצני להכנס אל בית הספ’ק בזה, ולברר הן את עיקר החשדות וקריאת כל חומר החקירות במשטרה ובבית המשפט, והן לנסות לברר ככל אשר לאל ידינו עם ‘הצד הנפגע’ בזה, ושאר האנשים הקשורים לזה במישור ובעקיפין…….

ובמעשה זה דאתיא לידן, כאן הדבר הוא כחרב פיפיות, מי הוא העשוק, דמצד אחד עומד לפנינו האי קלא דלא פסיק אודות מה שהיה, וא ם נאמין לקול האות הזה נמצא דההוא גברא הבא לפנינו הוא העושק, ומצד שני עומד לפנינו ההוא גברא שמנסה לטהר את שמו ואומר ששמו לו עלילות דברים, ולהד”מ, וא”כ הוא העשוק. ואילו היינו יכולים לבא ולדון אעיקרא דדינא לאמיתה של תורה להזמין את ב’ הצדדים, היה הדבר ראוי ונכון, אך כאן הצד ‘הנפגע’, לא רצו לדבר, ואפילו לא מוכנים להזהיר מפניו אנשים אחרים, וממלאים פיהם מים, ואף איימו בתלונה למשטרה על הטרדה אם יצרו איתם קשר בענין זה ואנחנו לא נדע מה נעשה, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ובשבטי ישראל אודיע נאמנה, שכל עסקנו בזה הוא שלא ע ל מנת לקבל פרס, ולא קיבלנו שום ממון או טובת הנאה מאיש, גם לרבות שלא שילמו אפילו על פתיחת התיק בבית הדין, וכדרכינו בקודש בכל הדיונים בבית הדין בד”ץ ‘בעזרת השם’ , שכל כו ונתנו לברר לאמיתה של תורה מהי דרך התורה בדין הלזה.

והשתדלנו בכל עוז ותעצומות לברר עם כל מי שהייתה לו שייכות בעניין ובידיעה כל שהיא על המקרה שהיה, ולא עלה דבר ברור בהרשעתו, וזאת מלבד מה שכנגד אותו מקרה שהובא אל הר שויות , ישנן הרבה עדויות , של אנשים גדולים שקטנים היו באותה העת שהייתה פרשה זו, והמה יעידון יגידון ויספרו בשבח המגיע לכתבי’ם , שמעולם לא יצאה תקלה מאותו אדם בעניינים שכאלה, הגם שהיו עימו ביחוד עשרות פעמים. זאת ועוד, שבית המשפט למרות הרשעתו לא אסר את המשך פעילותו עם ילדים,דבר שמעורר תמיהה רבתי על עצם ההרשעה , ואף גם זאת לא גזר עליו את העונש המעוגן בחוק , שעל פי ביררנו במעשים שכאלה העונש הוא כארבע שנים מאסר, וכאן אפילו לשליש ולרביע לא שמענו, והגם שצווח ככרוכיא ההוא גברא לאותם הרודפים אותו הסומכים על בית המשפט, שבית המשפט לא מנע ממנו להמשיך באומנתו בפרהסיה עם הילדים, אין איש שם על לב, ולא סברי אינשי דהפה שאסר הוא הפה שהתיר , ולכן ההוא גברא בא ונפשו בשאלתו ועימו בקשתו , להורות בענין כדת של תורה. ע”כ עיקרי הדברים בכל הענין הלזה. ….

סעיף יג

סעיף טז

ומכלל הדברים נמצאת למד דגם מ”ש המג”א שם ס”ק ז ב שם הראנ”ח , דאף דברננה בעלמא אין מסלקין אותו מ”מ יכול יחיד למחות להעבירו. ע”כ. וכן מתבאר מתשובת הר”י מיגאש סימן צה, ועיין בתהלה לדוד אורטנברג על השו” או”ח סימן נג סק”ג, ג”כ אינו עניין לנידון דידן, דדוקא בשליח ציבור שהוא צריך להיות רצוי לכל אחיו ולא לרוב אחיו, יכול היחיד לעכבו, אך כאן בנ”ד דההוא גברא אינו ממונה במינוי של הציבור, אלא הוא מתעסק במלאכתו באופן פרטי, ומזמינים אותו להופעות ציבוריות בכה”ג גם אם יש יחיד שרוצה למחות ישב בדד וידום, ולא יחליט בעבור הציבור.

סעיף יח

ואגלה מסטורין של מלכים מאן מלכי רבנן, דבמותב תלתא כחדא הוינא, לברר כל דבר לאשורו, ושאלנו את האיש הדובר ההוא גברא שבא לנקות את שמו : מה זה ועל מה זה שלטענתך העלילו עליך עלילה שפלה שכזאת? וענה ואמר : דאויבים הוא דאפקוה לקלא, וסיפר כמה וכמה סיפורים, ו במידי דעבידי לגילויי לא משקרי אינשי עיין יבמות דף צג ע”ב. וגם אנו חברי בית הדין באנו אחריו וראינו במסמכי החקירות של המשטרה, שאכן יש רגליים לדבר שהיו מבני הבית מחשיבים את ההוא גברא ל’מוקצה מחמת מיאוס’, וכמה וכמה פעמים התבטאו כנגדו באופן שלילי ביותר, ושם סיפורי’ם יקננו שעשו כל טצדקי שלא ישמע ולא יזכר ולא יפקד שם ההוא גברא בביתם.

סעיף כא

וכן הדברים מתאמתים ובאים דהאי קלא דלא פסיק דנפיק על ההוא גברא מהמעשה שנעשה עד עתה הוא מאויבים המחזיקים ומתחזקים את הקול, ולכו שמעו ואספרה כל יראי אלוקים, דשלוחי דבי דינא, יצאו לחקור אודות שורש האי קלא דלא פסיק, והגיעו לאבי אבות המפרסמים והמחזיקים בקול זה, והזמנוהו לבית הדין לדעת את האיש ואת שיחו, ותחת אחד השיחי’ם ענה ואמר, שלא יודע שום דבר אלא רק את פסק הדין של בית משפט ותו לא מידי, ועל זה קידש מלחמת חורמה על ההוא גברא. וכשבית הדין גילה את אוזנו דבר אחת ושתיים ממה שהיה לפניהם בכל המסמכים והחקירות, חמתו שככה. והשכיל להבין שאין זה כשאר הסיפורים שנלחם בהם ויוצא כנגדם ויהא רעוא שיהיה ציית דינא לקבל את פסק בית הדין, אשר יצא לפני כל יודעי דת ודין.

סעיף כב

והאמת אגידה שגם כדברים האלה השמיענו ההוא גברא, שקנאים פוגעים בו שחרטו על דיגלם מלחמת קודש נגדו, מאחר שלדעתם פרץ גדרו של עולם בהופעותיו וכו’, ואילו היה הדבר באמת כן, לא היה בית הדין טורח זמן זמנים טובא, לסייע לו לחזור לאומנותו וד”ל, ולצערינו תופעה זו שכיחה מאד, והליצו על זה דברי רבותינו במשנה באבות אבות פ”ה מי” כל מחלוקת שהיא ‘לשם שמים’ סופה להתקיים – דכאשר כל צד חושב שהוא נלחם לשם שמים, מחלוקת שכזו סופה להתקיים רבות בשנים.

סעיף כח

הרי דהני רבנן כתבו, בלשון של זהורי’ת שלא לפנות ישר אל הערכאות והמשטרה, אלא קודם כל לפנות אל בית הדין או אל חכם המבין מדעתו בענינים אלו. וכשביררנו העניין דנידון דידן, לא היה לא זה ולא זה, אלא ישר פנו “כי יחם ליבבם” אל המשטרה ומשם התגלגל הסיפור עד עתה ובאמת יש עוד נקודות בעצם התלונה מאנשי המשפחה הזו, ומכבוד המשפחה אמרנו שלא לעלותם עלי גליון ועלי ספר .

אתה הראת לדעת , שהמיקלים בזה ללכת ישר לערכאות עתידים ליתן את הדין על הסבל והבושה שיעבור אותו חשוד אם לא חטא, וגם אם חטא אם יקבל עונש יותר ממה שמגיע לו על פי ד”ת, גם על זה ענוש יענשו, ונוסף גם הוא שמהם לומדים להקל לילך לערכאות ללא הוראת רבותינו, וכל שכן אם הוא רב מפורסם שמחמת ‘קנאותו’ מיד מוסר הדין לערכאות ללא בירור, וסבר מצוה עביד, והלא גדודיו יאמרו לו למחר וליומא אוחרא רבי מטונך וילכו ויביאו דבריהם לפני פליליהם ויזניחו דיני ישראל. ואז גם כי יזעק וישוע לא ישמעו לו כי יאמרו טול קיסם וכו’. ועיין בשו”ת חתם סופר חלק ה חושן משפט סימן כב. וגם לרבות עון חילול השם החמור עד למאד שתלוי בצוארו.

סעיף מד

וכמו שהתברר מכתב החקירה והפרוטוקולים, שהיו לעיני בית הדין והאמת אגיד שראינו בהם כמה מילתא דתמיהי ביני שיטי, וגם את הנדחה והצולעה יקבץ, ודי בזו ההערה ….מה גם שיש ילדים רבים שהיו קטנים באותו הזמן וכעת המה יעידון יגידון שלא קרה עמהם שום דבר רע מעולם עם ההוא גברא

ולכן אסור לרדת לאומנתו, ולהמנע מלהזמין אותו להופעות וכיוצ”ב וכל שכן שלא לבטל ההופעות לאח ר שהזמינוהו.

מה( והאמת אגיד שבמעשה הבא לפנינו לאחר חקירה ובדיקה מצאנו ראינו עוד כמה מילי לטיבותא שאין למנוע מההוא גברא מלהופיע ברבים, ואחזור על הראשונות ועוד אקבץ עליו לסך עשרה:

א. שהדבר הזה מעולם לא התברר בבית דין או אצל רב כל שהוא.

ב. איכא אך ורק עדות אחת ולא הוחזק בג”פ עם ג’ אנשים, שבזה כתב הגר”ח פלאג’י הו”ד לעילאות מא , שמאבד כשרותו.

ג. מצאנו ראינו להיפך שישנן עדויות מילדים שהיו איתו באותה העת שהתפרסם המעשה, וכיום הם גדולים המעידים שהיו איתו ביחידות הרבה פעמים, ומעולם לא קרה כדבר הזה, ובעיוננו בחקירת המשטרה ענה ואמר המאשים שהנאשם אמר לו שעושה כן עם עוד ילדים אחרים, וכשחקרו ילדים אחרים ענו כחשו, שלא היה ולא נברא מעולם כדבר הזה איתו , וכיוצ”ב סמך ע”ז בשו”ת משפט צדק ח”ב סימן מט דף קה ע”ג. ע”ש.והגם שיש לומר שבאמת ולא היה שום עסק עם ילדים אחרים אלא אותו נאשם אמר לו כן כדי ‘לשכנעו’, מ”מ מעצם העדות של ילדים אחרים, שמעידים לכשרותו, יש לנו לומ ר לכל הפחות דבודאי אינו בגדר ‘ בור ברשות הרבים’

. ד. עוד רבות בשנים שעבר מהמקרה שהיה , ואין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה של שום מקרה נוסף שנכשל בזה. ה. גם ראינו חוו”ד מהמשטרה

ה ומיחידת צור המתעסקת בבדיקת וחקירת ענינים אלו , וגילויים אשר בחנו את הדבר, ואף העמידוהו בנסיונות ולא נכשל כלל.

ו. נוסף גם הוא מה שראינו חוות דעת רפואית שאין לו סוג בעיה שכז ולקמן אות נח נדון בנאמנות הרופאים.

ז. עוד יש לומר בנידון זה שגם בית המשפט לא אסר את המשך פעילותו עם ילדים, והסומך על בית המשפט שהרשיעו מדוויל ידיה משתלים, שבית המשפט לא אסר הענין הלזה.

ח. יש להוסיף עוד מה שכבר לקה, שקיבל את עונשו בבית האסורים, זמן זמנם, ועל כיוצ”ב יש לומר כיון שלקה הרי הוא כאחיך ולקמןאות מו – מז עוד אעמוד על זה, אי מהני כל עונש או דבר מלקות, ועוד אי מהני עונש ללא תשובה, וביחוד שבשאר הנהגותיו הולך בדרך ה’, שיש לתלות דבודאי עשה תשובה וכמ”ש לקמן אות נב

ט. ואף גם זאת שמעולם לא הורשע בעון החמור של משכ”ז אלא מ”ח שהגם שהן חמורים לכשעצמם מ”מ ראינו בדברי הפוסקים שהקילו טפי בזה עיין לעיל אות מ.

י. גם יש להוסיף במה שמפורסם בתהלוכותיו, שלא יוצר שום קשר עם ילדים באופן פרטי למרות שלא מחוייב בזה, וכל עבודתו בפרהסיא ויש לו מירתת גדול מאד מהענין. ומצאנו ראינו בפוסקים דאמרינן מירתת אפילו בגוי , ובדבר שיש לו הנאה בהחלפתו, ובאיסורי דאורייתא, ואין לחוש כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קיח סעיף יע”ש .

סוף ומסקנה

קנצי למילין אשים קמה וגם ניצבה ההוראה, דההוא גברא יכול להמשיך באומנותו להופיע בפני ילדים , הקטנים עם הגדולים , ואסור לרודפו ולרדת לאומנותו וכל שכן לבזותו ברבים, ומכאן ואילך הקולות יחדלון. וא לו אשר לא יאבו שמוע מסתכנים בהפסד חלקם בעולם הבא, ואנו את נפשינו הצלנו . ודע , דמכל הלין טעמי שביארנו ראינו שהרבה מהלוחמים כנגדו באותה העת שיצאה הפרשה, נסוגו אחור,ושרי ‘ם עצרו במילים וכף ישימו לפיהם, וכפי שבררנו מטעם בית הדין בשיחותמוקלטות עם כעשרה רבנים מכל העדות והחוגים אשר חיוו דעתם בזה, שאין לאסור המשך פעילותו עם הילדים, וכל שכן שכל עיקר פעילותו היא בפרהסיה, ובפני רבים הגדולים עם הקטנים, דאין לחוש למידי. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה. והנלע”ד כתבתי.